מהו טיפול בהבעה ויצירה?

מאת לימור צמח, מטפלת באומנות, מדריכה ומנהלת מרכז תמר.
מתוך הרצאה שניתנה במרכז תמר במסגרת יום פתוח: “מגולם לפרפר –האם ניתן לבנות בטחון עצמי?”

טיפול בהבעה ויצירה הוא טיפול רגשי ונפשי העושה שימוש בטכניקות מגוונות של אמנות כמו ציור, דרמה, תנועה וסיפור. הוא משלב מחשבה וטכניקות מתחום הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה, לצד תאוריות הנוגעות לתהליכי יצירה ולמאפיינים השונים של חומרי האמנות והשימוש בהם.

לא צריך להיות אומן כדי להיות מטופל בהבעה ויצירה. זה לא באמת חשוב אם יצא יפה או לא יפה. מטפלים באומנויות משתמשים בתהליך היצירה ובתכנים שעולים בה כדי להבין את העולם הפנימי של המטופל ולסייע להתמודד עם מצבים שונים מחייו.

טיפול בילדים מתחיל בהערכת כוחותיו וקשיו של הילד, בניית תוכנית ומטרות טיפוליות ומתקיים במקביל להדרכה שוטפת של ההורים. הדרכת הורים מכוונת להבנת עולמו של הילד ושיח כיצד להתמודד עם קשייו.

כדי לקבל תחושה של מהו טיפול בהבעה ויצירה אתן הצצה לחדר הטיפול שלי על מנת להראות כיצד טיפול בהבעה ויצירה מסייע בהפחתת חרדות חברתיות, בנית בטחון עצמי ותחושת מסוגלות ועצמאות.

על מנת לשמור על דיסקרטיות, שמו של הילד ופרטים מזהים אחרים הנם בדויים.

זהו אור.

אור ילד מתוק בן 5. הוא קצת רזה וקטן, שיערו בלונדיני והוא בעל עיניים תכלת. תוך כדי שיחה עימו אני חושבת כי הוא אינטליגנטי ביחס לגילו. הוא משוחח איתי בקול שקט לפעמים בכייני. אני מתרשמת מילד מופנם ושקט. אימו מספרת שבמפגשים משפחתיים הוא נוטה להתחבא מאחוריה ולבכות, מייבב שרוצה הביתה. לא מדבר עם אף אחד רק מצביע על מה שרוצה. בבית לא אומר כשרוצה לשתות או לאכול, לא קורא למישהו שצריך משהו. בגן מעדיף לוותר מאשר להתמודד. לכן גם בבית וגם בגן כולם “מנחשים אותו” או עושים עבורו. כשאימו מתרחקת ממנו מעט, הוא נוטה לבכי חזק ושכיבה על הרצפה. עוד מספרת האמא והגננת, ואפילו אור עצמו סיפר לי פעם באחת הפגישות שהרגש מרכזי שלו הוא “עצוב” ויכול להרגע רק עם חיבוק.

בתחילת הטיפול אור לא מסכים ליצור עימי קשר עין ולאט תוך קבלה של הקצב שלו, נוצר הקשר והבטחון בי ובחדר. הוא מדבר בקול חלש מאוד או יבבני, ואנו מציירים זה לצד זה.

בהתחלה מופיע כתם על הדף. אור לא מרוצה ממנו מתחיל לבכות וזורק לפח. הוא מנסה שוב ושוב לא מצליח. בפעם השלישית כבר מופיע פרצוף – ללא גבול של הפנים או איפיון ברור. ציור של סמיילי. קצת כמוהו בשלב הזה – עיניי תכלת גדולות יפות אך ללא הבנה של מה הייחודיות שלו.

במהלך הטיפול “פרצוף הסיימלי” מקבל צורה וגבול של פנים – אך לא של ילד אלא של אריה. במקביל מתחיל קולו של אור להשמע, חזק וכבר לא יבבני. אור שואג בחדר או מנגן חזק על כלי הנגינה. הוא עסוק בחיפוש הזהות והכוחות שלו אך עדיין הוא חושש, על כן הוא בוחר בדמות של אריה חזק שלפעמים מגן ולפעמים מאיים, שמדברת במקומו. האריה הנה חיה כסמל לחייתיות שבו, משהו קדום וראשוני, לפני היותו אדם. דמות האריה מתפתחת ומשתנה. אור בודק את כוחו של האריה ובמקביל את כוחו ויכולותיו שלו עצמו. אני מבינה כי הוא נמצא בתוך קונפליקט בין הרצון להיות קטן ולהנות מהיתרונות של ילד קטן הזקוק להגנתו של האריה לבין הדחף הטבעי והיתרונות של ילד גדול, חזק ושואג.

התפקיד שלי בחדר הוא להקשיב לו וכך לאפשר החזקה, לציין את המקומות בהם מצליח, לעודד אותו לראות את יכולותיו, לאפשר לו לעשות את הדברים לבד ביצירות האמנות שעושה בחדר, ולא לעזור לו לעשות תוך כדי עידוד שיכול. אחכ להזכיר כמה הצליח בעבר והנה גם היום. במקביל ישנם גם גבולות בחדר – מה אסור ומה מותר ואור מתרגל בחירה בחדר בין חומרים ומשחקים ואף מתחיל לומר “לא” על דברים שלא רוצה ולהביע בחירה גם שם. אני מבינה שהאישיות האמיתית מתחילה לצאת.

בהמשך המשחק מתפתח והאריה עובר להיות דמות קבועה שמצטרפת לאור במסעות שלנו בעולם. בתוך המטוס שלו, בשטחים שונים כמו בעולמות של אור – הגן, הבית, חברים.

באחת הפגישות אור ממציא שטוז – שטות וחרוז – “פעם היה אריה שהפך לילד”. מאז האריה הופך לדמות של ילד אנושי, בעל צורה ברורה ואישיות שמתחילה להיות מובחנת. אור שמגלה את כוחותיו יכול כבר לבנות לעצמו צורה ברורה.

המשחק עובר להצגות תאטרון כאשר אני הקהל. תחילה הדמויות חסרות צורה ברורה לחלוטין, אחכ צורת חיות ואז עולים גם אבירים או גיבורי על (הם המעבר לזהות גברית יותר), והזדהות גדולה עם אבא. הוא מתמקד בעיקר בסופרמן החזק והמנצח שנותן לו כוחות ועימו ואליו מתחפש לפעמים בטיפול. אור מתנסה בחדר הטיפול המוגן ביכולות שלו ובפנטזיה להיות בעל בטחון.

הטיפול ממשיך ודרך סמבול האריה (חיה כסמבול פרמטיבי דחפי, חיובי ושלילי, מגונן ומאיים כאחד) אור בודק את הכוחות שלו, את התוקפנות שלו, את היכולת לאזן בין תוקף לבין מגן. וממשיך לבנות את הזהות העצמית שלו דרך דמות סופרמן (יצור אנושי, גברי וחיובי, כמקור להזדהות). בסוף נוצרת דמות אחרונה והיא דמות של ילד ואור אמר שזה הוא.

לקראת סיום הטיפול אור מספר לי סיפור ומייצר ציור על הלוח:

“פעם היה זחל קטן שהתחבא בבוץ ובחול. הוא פחד לצאת החוצה. לאט לאט הוא עלה לפני האדמה. אכל מהפרחים והתחזק ואז טיפס על העץ. הוא בנה לעצמו גולם וישן שם. היום הוא מציץ החוצה לראות את עולם וחולם להיות פרפר גדול וחזק. עוד קצת מפחד אבל יודע שיצליח”.